<h1>סמ"ג לאוין סימן קי"א</h1>
<h2>דף כא:</h2>
שנינו בפרק המפלת (נדה ל' א'), שאין צורת הוולד נגמרת פחות מארבעים יום אחד לזכר ואחד לנקבה, הילכך המפלת בתוך ארבעים יום אינה טמאה לידה ואפילו ביום הארבעים, הפילה ביום ארבעים ואחד מאחר התשמיש הרי זו ספק יולדת וטמאה שבועיים אפילו לא ראתה כיולדת נקיבה ואין לה ימי טוהר כלל, המפלת צורת אדם דקה ביותר ואינה ניכרת יפה הרי זו תשב לזכר ולנקבה, כלומר שיש לה חומר ימי טומאה דנקיבה וחומר ימי טהרה דזכר וזהו הנקרא שפיר מרוקם (ע"פ רמב"ם איסו"ב פ"י הל' א'—ב'), אבא שאול אומר (נדה כ"ה א') איזהו שפיר מרוקם תחילת ברייתו של אדם כרשון, כך גירסת רבינו תם (תד"ה תחילת) ורבינו חננאל והתוספתא (נדה פ"ד ה"ד), כלומר חגב דהכי מתרגמינן (ויקרא י"א כ"ב) סלעם רשונא, ובפרק בתרא דסוטה (מ"ה ב') אומר אבא שאול שתחלת ברייתו מטיבורו ולא מראשו, גוייתו כעדשה, פיר(ו)ש רש"י הוא הגיד, שתי עיניו כשתי טיפות זבוב מרוחקות זו מזו, שני חוטמיו כשתי טיפי זבוב מקורבין זה לזה, פיו מתוח כחוט השערה, וחיתוך רגלים וידים אין לו, נתבארה צורתו יותר מזה ועדיין אין ניכר בין זכר לנקבה אין בודקין אותו במים אלא בשמן שהשמן מצחצחו, ומביא קיסם שראשו חלק ומנענע באותו מקום מלמעלה למטה אם מסכסך בידוע שהוא זכר ואם ראה באותו מקום כשעורה סדוקה הרי זו נקבה, ובכל אלו הרקימות של נפלים אין נותנים להם ימי טוהר עד שישעיר הולד (ע"פ לשון רמב"ם שם פ"י הל' ג' וע"ש) כדמסקינן [שם] בפרק המפלת (כ"ה ב').
<h2>דף נה:</h2>
גרסינן בנדה פרק אחרון (ס"ז א') שאבוה דשמואל היה עושה לבנותיו מקוואות בימי ניסן ומפרש בפרק במה אשה (שבת ס"ה ב') שמא ירבו הגשמים הנוטפין על הזוחלין הנובעין ותניא בת"כ (שמיני פרשה ט') אך מעיין [ובור], מיעוט לדרוש מעיין מטהר בזוחלין, [ו]פירש רבינו יעקב (בכורות נ"ה ב' תד"ה שמא) מכח ראיות וכן פירש בה"ג שמעיין מטהר אף בזוחלין והוא הדין באשבורן אבל המקוה אינו מטהר אלא במים נחים באשבורן ולא בזוחלין, וכיון דרבו נוטפים שהם מי גשמים והם זוחלין פסולין למקוה. ופוסק רבינו יעקב (שם תד"ה אין) שאנחנו מותרין עתה לטבול בנהרות אף בימי ניסן אף על פי שהן זוחלין דאין לחוש לרבו הנוטפין, דהא תניא במסכת תענית (כ"ה ב') אין לך כל טפח וטפח שיורד מלמעלה שאין התהום עולה לקראתו טפחיים וכן אמר שמואל (שבת ס"ה ב') נהרא מכיפיה מיבריך כלומר עיקר מה שגדל הנהר גדל מסלע שלו וממקורו הוא מתברך. ושאר דיני מקוה יתבארו בהלכות מקוואות (עשין רמ"ח).
